מרבית המבנים בארץ מתפקדים כחממות בקיץ ואוהלי קדר בחורף
העדויות המוחשיות להתחממות כדור הארץ מעלות במשנה תוקף את יחסנו המבזה לטבע. לחצים "ירוקים" מביאים לשליפות מהמותן כגון מיחזור בקבוקים, הצעות להשבתת כלי רכב או ייצור דלק מצואת פרות, כאשר מנגד, ענף הבנייה, שבו מתבזבזים על פי אומדנים שונים בין %40-60 ממשאבי האנרגיה, נזנח לחלוטין. אדריכלים "ירוקים" מתנסים פה ושם בבנייה "ירוקת עיניים" בבוץ וקש, מיחזור מי קולחין או מתקנים להפקת אנרגיה עצמית, שהנזק שבהם רב מן התועלת. מס השפתיים המגוחך הזה "משחרר", לכאורה את שאר האדריכלים ומתכנני הערים מבנייה מודעת אקלים - שעשויה לחסוך, ללא כל מאמץ או השקעה מיותרת כ-%50 מצריכת האנרגיה לתחזוקת הבניינים.
ולפני שהתזכורת הזאת מקבלת מימד משיחי, ראוי לחדד עובדה בסיסית שאין חולקים עליה - למרות שיפור יעילותם ומחירם של מכשירים זוללי חשמל, הצריכה שלהם גוברת, ואיתה - שאננותם הצינית של מקבלי ההחלטות. אין כאן שום הוקוס פוקוס, גם לא אחיזת עיניים בסגנון מרידור. אלא קריאה נוספת לנטוש את כל הגימיקים הירוקים מאחזי?העיניים לטובת אדריכלות בסיסית מודעת אקלים וסביבה. לא הצעה לנטוש, חלילה, את המזגנים המשפרים את איכות חיינו, אלא אפשרות לצמצם באופן ניכר את הצורך בהם.
כמו בכל עניין הקשור בגורם האנושי, סביר להניח שגם כאן מקור הבעיה אינו באדריכלים, אלא בתפישה לקויה של מקומנו בטבע. כיוון שההתייחסות שלנו אל הטבע היתה מאז ומתמיד פרי של תפיסה "תרבותית" כזאת או אחרת, המושג המופשט הזה מכיל את כל הסתירות האפשריות.
ה"ציביליזציה" רואה בטבע הפך מובהק של התרבות (erutluc susrev erutan). מבחינתה - תירבות משמעו השתלטות על איתני הטבע, ריסונם וניצולם כ"משאבים" לצרכי האדם. האמנות רואה בטבע אובייקט לתיאור והעתקה; המשוררים והסופרים רואים בו זירה חווייתית להתרחשויות ואירועים; החקלאות - אמצעי קיום שצריך למצות אותו עד תום; הדת משתמשת בחוסר היכולת שלנו להבין את הבריאה כעדות לקיום אלוהים; האקולוגיה רואה בטבע מאבק מתמיד בין ערכים כמותיים; והאדריכלות - שדה קרב, שכל מערכה בו משקפת ניצחון לטווח הקצר, והפסד לטווח הארוך.
בתוך בליל המשמעויות האלה ניתן לאתר הבחנה ברורה בין המהות החומרית של הטבע שהיא פרי יצירתו של אלוהים, לבין מהותו התרבותית המנוגדת שהיא יציר כפיו של האדם. שתי המהויות האלה מתקיימות במקביל, אך לעולם לא יחברו להיות אחת.
כחלק מהפרדיגמה ה"תרבותיות" הזאת אנחנו מנסים כיום "לתקן" ללא הועיל את העוולות שגרמנו לטבע, כאילו הוא עצמו היה יציר כפינו, ולא להיפך. "סותמים" את החור באוזון, קוברים את האשפה הרעילה עמוק באדמה, כדי שאף אחד לא "יראה", "כובשים" את השממה וממציאים "חסכמים" שאנחנו בעצמנו דואגים שיתיישנו מהר כדי שנצטרך לצרוך מכשירים מתקדמים יותר.
למרבה האירוניה, כל שיפור טכנולוגי שמושג מעודד את השימוש בו. כמות המזגנים העובדים ללא הרף גדלה, והם פולטים ללא כל הבחנה כמויות עצומות של חום לסביבה. וכשלסביבה חם, היא נמלטת לקניונים הממוזגים. אם אין בסביבה קניון, מזיעים או טובלים במי הבריכה הצוננים, שבהם "מיחזור המים מטעמי חיסכון" צורך חשמל ופולט כימיקלים מזהמים לסביבה. מי שאין ידו משגת בריכה, מתקלח או מחליף בגדים, שאותם צריך לכבס עם הרבה חשמל ומים...
בעיניים אדריכליות. ככל שהשימוש במזגנים ובזיגוג "חכם" יותר, ההתייחסות לאקלים פוחתת ונעלמת.
ובעיניים אקולוגיות - ככל שאיכות החיים לטווח הקצר עולה, היא מקטינה את איכות החיים לטווח הארוך.
אין צורך להיות מדען כדי להסיק שהקטנת השימוש במזגנים (לא הימנעות מהם) עשויה להפחית באופן ניכר את ביזבוז המשאבים שאו?טו?טו נגמרים. המסקנה הקיומית המתבקשת היא שבמקום לעודד קניית מקפיאים ומזגנים, עדיף לצמצם את הצריכה שלהם באמצעות תכנון נכון.
בעיקרון, כדי לתכנן מבנה או סביבה מודעת אקלים, מספיק ידע בסיסי, מעט ניסיון והיגיון בריא. אולם, כאשר מערכות החיים הולכות ומסתבכות, ניתן לגייס גם את עזרת המחשב, העושה כל מאמץ לגמד את המוח האנושי הפועל עדיין על אינטואיציה, רגשות ורצונות.
המחשב. על אף שמוקדם עדיין לדבר על תחליף למוח האנושי, שאת צפונותיו נבין אולי בעוד אלפי שנות אור, המחשב המנוטרל (עדיין) מרצונות, אינטואיציה ורגשות עשוי לספק פתרונות יעילים יותר, שימזערו מצד אחד את נזקי ה"מכונות", וישפרו מצד שני את "ביצועי" המבנים או הסביבה המכילים אותם.
כדי לרענן את זיכרונם של אלה שהמזגן העביר אותם לעולם שכולו לחיצת כפתור, הנה, שוב, תמצית העקרונות הפשוטים להפליא של בנייה מודעת אקלים, והם: הצללה נכונה, בידוד אפקטיבי, איטום, איוורור ותאורה טבעית.
הצללה. בניגוד לטעות הנפוצה, הצללה נכונה כוללת, הן מרכיבים פסיביים והן מרכיבים אקטיביים. הצללה פסיבית היא שימוש בצורת המבנה ובפרטי הבנייה באופן מחושב בהתאם לכיוון, לעונות השנה ולמיקום המבנה.
הצללה אקטיבית כוללת מצללות (פרגולות), תריסי רפפה, וילונות, וצמחייה, בעיקר נשירה. הצללה כזאת מאפשרת התאמה מדויקת יותר לצרכים המשתנים במהלך היום או במשך השנה.
מערב. צד מערב הוא הצד הבעייתי ביותר מבחינה אקלימית. הדעה הרווחת היא שאין בכלל פתרונות הצללה אפקטיביים במערב. אולם, מתקני הצללה אקטיביים, כמו למשל תריסים ורפפות, עשויים להגן על הפתחים מפני קרינה ישירה גם במערב, בלי לפגוע באפשרות ליהנות מהנוף הנשקף מהם.
דרום. הצללה בצד דרום יכולה להיעשות באופן פשוט ופסיבי באמצעות פרטי בנייה - גגות, מרפסות וכרכובים, שהצללתם על המבנה ניתנת לחישוב פשוט בהתאם לזווית השמש בעונות השנה השונות.
צפון. בצפון אין כמעט צורך בהצללה, וכדאי להשתמש בנתון זה להחדרת אור עקיף טבעי, בכל דרך אפשרית, וכמה שיותר.
המשך
מזרח. כיוון שהשמש המזרחית מופיעה בשעות הבוקר, היא אינה חמה מדי ברוב ימות השנה. ניתן להשתמש בכיוון זה להכנסת השמש החורפית הנמוכה לחיסכון בהוצאות החימום.
צמחייה. ככלל, צמחייה במקום הנכון עשויה להפחית את צריכת המזגנים יותר מכל מרכיב מצליל אחר. לעומת זאת, צמחייה שאינה ממוקמת נכון עשויה אף להגדיל את צריכת האנרגיה. למשל, עצי ברוש השתולים דרומית למבנה חוסמים את השמש החורפית הנמוכה, ואינם מונעים קרינת שמש קייצית גבוהה, לעומת עצים השתולים מערבית לבניין המסננים את קרינת השמש הנמוכה, החל משעות הצהריים.
לצורך המחשת הצורך בהצללה בארץ, מומלץ להתבשל בארגז החול הממוקם באמצע "דק" העץ בנמל תל אביב המתחדש, במשך מרבית ימות השנה, בין שמונה בבוקר לשמונה בערב.
בידוד. בידוד נכון מונע הפסדי חום וקור. לצורך המחשה ניתן להתבונן בתרמוס.
איטום. איטום טוב מונע תנועת אוויר מהמבנה הממוזג החוצה ולהיפך. לצורך הבנת הרעיון מומלץ לעשות סיבוב בג'יפ עם ברזנט, מודל 42, בערב חורפי בוואדי צין בנגב.
איוורור. איוורור יכול להיות פסיבי או אקטיבי. מטרתו - לפנות את החום המצטבר בקיץ מתחת לגג וסמוך לחלונות, או בכל ימות השנה כדי לפנות אדים מחדר האמבטיה או ריחות מחדר השירותים. לצורך המחשה ניתן לבקר בבית דפי זהב ברמת גן, בין השעות עשר בבוקר לארבע אחה"צ, בין החודשים יוני עד נובמבר, או בשירותים המצחינים של כל תחנת דלק בכל עת.
תאורה. תאורה טבעית עשויה לחסוך שימוש מיותר בתאורה מלאכותית. בתחום זה חלו בשנים האחרונות מספר שיפורים מהותיים, החל מפיתוח תאורה פלורסצנטית בפורמטים שונים, וכלה בתאורת LP, PL או DEL הפועלת על מתח נמוך. המייחד את כולם הוא יעילות המתבטאת בצריכת החשמל ואפשרות להשתמש בפלאי הקידמה לפיקוח והפעלתן של מערכות תאורה חכמות המסוגלות להתאים את עצמן לצרכים המשתנים בזמן אמת.
ולסיום. כיוון שבעידן המודרני, כל דבר נמדד בכסף, ניתן להשתמש בו גם לעידוד צימצום צריכת האנרגיה בבניינים. כבר כיום מדינות שונות בארה"ב מעניקות הנחה משמעותית על מיסי הארנונה, לבעלי מבנים שצריכת האנרגיה בהם מופחתת. בשלב זה מספיקה הוכחה לקיומן של מערכות פיקוד ממוחשבות, אולם בבתי הספר ליחסי ציבור טוענים, שמודעות היא תנאי הכרחי ליצירת שינוי.
המאמר הזה מבוסס, בין היתר, על המבוא של פרופ' סיאמק שהנשין לספר "מהו הטבע" של קייט סופר. המסר העיקרי של סופר (repoS) הוא שלטבע יש רבדים רבים, ואסתטיקה היא רק הפן הרדוד ביותר שלו.
סיאמק שהנשין (יליד איראן) מנהל ביחד עם שותפו האיטלקי לואי גלאטי את סטודיו שאגאל-איודאה (aadoi | lagahS) - משרד לתכנון מודע אקלים הממוקם בציריך. המוטו של המשרד המתמחה בבנייה בת-קיימא הוא כיווץ התרבות האנושית לטובת הטבע.
המאמר מכוון במיוחד לסטודנטים, מורים, מנהלי בתי הספר לאדריכלות, וכן לכל מי שבונה, משפץ או הורס את ביתו, משום שהמזגן הפסיק לקרר.
אדריכל ד"ר עמי רן
תגובות: ai@netvision.net.il
